| וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ, עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם | מכאן מובן שמצופה מבן האדם ליצור קשר עם ה' - לקרא בשמו |
|---|---|
| בפסוק 6 נאמר: "והכנעני אז בארץ" | תכיפות הביצוע של הצו, מיד לאחר קבלתו, ללא הרהור או ערעור, מעידה על גדלות אמונתו של אברהם ב-ה' |
ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת.
30| וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה, וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד | ודע כי הפרש גדול יש בין נוסחא וגירסא, כי נוסחא היא מתחילתה ספר נעתק מספר, אבל גירסא היא למוד וקריאה בעל פה, כי בימי חכמי המשנה והתלמוד היו המשנה והתלמוד כולם נזכרים ונלמדים על פה, וזהו שכתב רש"י בבא מציעא ל"ג ע"א ד"ה ואינה מדה מפני שתלויין בגירסא ומשתכחים, כלומר שתלויין בזכרון ובלימוד על פה; ועיקר הוראת פועל גרס ענין טחינה ולעיסה, ועיין מה שכתבתי ב"כרם חמד" ב' עמוד קע"ח |
|---|---|
| לז וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו | תמציתו: מה שקורה לאב, יקרה בעתיד גם לבניו |
ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.
23