| גם רשב"ם אינו מזהה בין העץ לאדם: "כל 'כי' שאחרי 'לא' מתפרש אלא | |
|---|---|
| זה רק בזכות השורשים הרחבים והעמוקים באדמה | כך כתב גם רמב"ן בפירושו לפסוק זה: " על דעת רבותינו, מותר לכרות עץ מאכל לבנות מצור, ולא אמרה תורה ' רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא ' אלא להקדים ולומר שאילן סרק קודם לאילן מאכל |
| מן הפסוק עולה אפוא שהעץ אינו דומה לאדם | וכתב הראב"ע, " כי האדם עץ השדה , כבר בארתי שפטים יא כי יתכן בכל לשון, לקצר לאחוז בדרך קצרה, כמו "חמור לחם" |
|---|---|
| כלומר, לעץ מקום מרכזי בכלכלת ובתרבות האדם לדורותיה |
| לימים הוסיף כי גלרון "הצליחה לשדר תחושת העצבות העמוקה, יפי הצליל הזה שחודר ומחלחל ומצמרר" | נפתח אפוא בהבאת פרשנויות אחדות |
|---|---|
| לפי זה, המסר הכללי העולה מהפרשה הוא של חשיבות התכנון לטווח ארוך: גם אם צריך לפגוע בטבע לצורך מטרה מיידית כגון מצור , עדיין צריך לחשוב על העתיד, ולהשתדל שהפגיעה בטבע תהיה מועטה במידת האפשר | האם הביטוי "כי האדם עץ השדה" משדר הרמוניה בטבע ושמירה על הטבע? הלוחמים החונים מסביב לעיר אוכלים מעצי הפרי ונהנים מהם, אך בדרך-כלל אין להם זמן ואפשרות ליהנות מעצי הסרק, ולכן, חובת הכרת הטוב חלה רק כלפי עצי הפרי |