| מעסיק שאינו עושה כן, מסתכן בסנקציות הפליליות והאזרחיות הקבועות בתיקון 24 לחוק הגנת השכר, וכן ייאלץ לשאת בנטל ההוכחה במקרה שהנושא יגיע לדיון בבית המשפט | על כן דין טענה זו להידחות |
|---|---|
| לא הוכח מתן החופשה, וסרובו של העובד לקחתה, או אי-לקיחתה מסיבה התלויה בו והיא בלתי-סבירה, אין לראות באי-לקיחת החופשה צבירה בלתי חוקית, וכוויתור על חופשה או על חלק הימנה" | מאמר זה יסקור את הדין והפסיקה הקיימים במקרה של זכאות עובד לפדיון ימי חופשה — אימתי עובד זכאי לפדות את ימי החופשה שנצברו לו |
בדרך כלל, חישוב הימים המגיעים לפדיון יופיעו בתלוש השכר שמקבל העובד, ולכן יהיו ידועים לו עוד בטרם הפיטורין.
25| אם לא הוכיח המעביד כאמור, אזי, אין לראות באי לקיחת החופשה על ידי העובד "צבירה" בניגוד לחוק החופשה, או ויתור על מכסת החופשה העומדת לזכותו, ואין לגרוע מימי החופשה של העובד, מכח חוק החופשה" | לפיכך, ובהתאם להוראת סעיף 7 לחוק, בעת שנסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, נצברו לזכות המשיב לכל היותר ימי חופשה שהיה זכאי לקבל ב- 3 השנים המלאות האחרונות להעסקתו בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת"" |
|---|---|
| היינו, מטרה סוציאלית, שהעובד יצא להתאוורר, ינוח מעבודתו וינפוש | במעמד הפיטורין, יש לספק לעובד המפוטר את מלוא זכויותיו הסוציאליות והפנסיוניות |
לטעמנו, נכונה יותר דעת המיעוט, שהובעה בפס"ד בראדון ראה מטה בעמוד זה , ולפיה - הפירוש הנכון של סעיף 7 א לחוק החופשה הוא, כי עובד שלא יצא לחופשה שנתית של 7 ימים, לפחות, בשנת עבודה פלונית, מאבד זכותו ל- 7 ימי חופשה בגין אותה שנה, ורואים כאילו קיים הסכם מכללא בינו לבין מעבידו, לצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.