| תחא םשג תפיט ףא ודירוה םימצעתמו םיאוג ,םירבוג םה ,בגנה יקיפא לא דצ לכמ םילגלגתמ םימה ;םיזע םימשג םיכתינ תא םימיהדמו הברעמ בגנה-תמר רבע לא םינתיא-תוחוכב םיצרופ םהש םפוסו ,תוגופה אלל | םשג אלל ןופטישה אוה בגנב רתויב עיתפמה ןויזחה םירהב קחרה םש-יא םלוא ,ורהט םימשהו החרזמ ואשינ םיננעה |
|---|---|
| כאילו ישיבו ישראל לומר הן אמת שה' הגדיל לעשות עמנו ובעבור בטחון הישועה ההיא היינו שמחים מאז עוד היינו בגולה : {ד} שובה ה' | ראשית שהמחרשה הייתה עשויה מברזל, כפי שזה ברור מהסיפור שלעיל |
בית ו ובתים ז-ח, המפתחים את הנאמר בו, נראים כפתגמי חכמה שנועדו להדריך את האדם בחיי המעשה.
17| אמנם האת המקראי גם הוא כלי עבודה חקלאי — דבר זה מובן למשל מהפסוק וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְְאִתִּים ַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת ישעיהו ב ד , אבל מה היה שימושו? אָז יִמָּלֵא היתמלא "אז" הופך מעתיד לעבר, כמו "אז ישיר" שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה | המחצית השנייה של מזמורנו כוללת אף היא, כמו המחצית הראשונה, ארבעה בתים זעירים |
|---|---|
| א-לוהי ישראל נתגלה כמי שמשדד את מערכות ההיסטוריה, מוריד עמים ומעלה אחרים במקומם, כדי שעמו יוכל לשוב לארצו |
אבן עזרא מפרש: "כאפיקים בנגב — כמים חזקים בנגב".
| מתוך שוועה לעליה המונית רחבה ומקיפה לארץ האבות ברוחו של הנביא זכריה הרי עלינו לבקש אחר משל עז יותר מאשר תחייתם של האפיקים בארץ נגובה בימות הקיץ, ועל אחת כמה מתחייתם של האפיקים בארץ הנגב | אבל הוא לא מתאר את צורת הכלים האלה כמו שאינו מתאר את הכלים האחרים ולא מסביר מה ההבדל ביניהם מבחינת השימוש בהם |
|---|---|
| רש"י מפרש "כאפיקים בנגב": "כאפיקי מים בארץ יבשה, שמלחלחין אותה — כך נהיה מרטיבין בשובך את שבותנו" |
אָז יִמָּלֵא היתמלא "אז" הופך מעתיד לעבר, כמו "אז ישיר" שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה.
25