| הכתובות נמצאו בין מספר רב מאוד של כתובות מצריות | הוא היה הבסיס של ה, שהושאל אחר כך על ידי היוונים וממנו התפתחו שאר האלפביתים המוכרים כיום |
|---|---|
| הקשו בתוספות דהא איכא מ"ד בסנהדרין פרק כהן גדול כ"א ב' דעזרא שינה את הכתב דמאי אשורית שעלה עמהם מאשור, ותירצו דהתם קרא אשכחו ודרוש דכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת כתב העשוי להשתנות כדאיתא התם, ואחרים תירצו דהא לא חשיב חידוש משום חלוף הכתב בכתב אחר, ואין חידוש אלא במניח הכתב כמו שהוא אלא שמוסיף עליו אותיות כי הא דקס"ד הכא | וכן העיד הרמב"ן ז"ל, כי כשעלה לא"י מצא שם בעכו מטבע קדום של כסף, שהיה רשום בו צנצנת המן ומטה אהרן, שהיה כתוב סביבו כתב שלא ידעו לקרותו, עד שהראו אותה לכותים, לפי שהוא כתב עברי הקדום שנשאר אצל הכותים, וקראו הכתב ההוא, והיה כתוב בו שקל השקלים |
במאות הבאות ה-6—2 לפנה"ס , בתקופת עד מלכות , עדיין שימש הכתב העברי העתיק בערבוביה עם הכתב הארמי, אולם לקראת המאות השנייה והראשונה לפנה"ס פסק השימוש בקרב היהודים בכתב העברי העתיק למעט לצרכים סמליים או מקודשים.
4| Meyers, Michael Patrick O'Connor, , Eisenbrauns, 1983 | אגדה חז"לית אף מייחסת את מקור הכתב המרובע בכתב החידה "מנא מנא תקל ופרסין" המתואר בסיפור ב |
|---|---|
| גם בשומרון בתקופה זו התקופה הפרסית והתקופה הרומית הקדומה אנו מוצאים שימוש יומיומי בכתב המרובע היהודי, ולצורכי פולחן נעשה שימוש בכתב העברי הקדום, כאשר בכל התקופה הזו ולמעשה גם בתקופת הברזל לא היה כל הבדל בצורת הכתב בין תושבי שומרון לתושבי יהודה | אולם מ עד ניכרת כבר השפעה ארמית על הכתב המואבי והאדומי |
| לאחר כישלון מרד בר כוכבא פסק השימוש בכתב העברי הקדום ביהודה וגם השפה העברית חדלה מאז להיות שפה מדוברת , אולם בשומרון חל תהליך הפוך, והכתב היהודי המרובע נזנח לטובת הכתב העברי הקדום, שהתפתח עם הזמן לצורה הייחודית של | ממצאים עם אלפבית דומה התגלו ב ומתוארכים החל מ עד למאה ה-13 לפנה"ס ונקראים האלפבית הפרוטו-כנעני |
|---|---|
| אף כי הכתב הארמי התפתח כבר ב, מאות שנים לפני זמנם של דניאל ובלשאצר, ובניגוד לנאמר באגדת חז"ל זו | העברית המקראית בתקופת בית ראשון כללה בנוסף לעיצורים אלה גם את ה, וישנן עדויות עקיפות לכך שלפחות בחלק מניבי העברית נשמרה גם ההבחנה בין חי"ת וע"ין ל |
חוקרים משערים, כי הסיבה לשימוש בכתב זה בימים אלו, אף על פי שלא היה בשימוש היומיומי, נובעת מהרצון להזכיר את ימי הפריחה הכלכלית והמדינית בתקופת הזוהר שהמקרא מייחס לתקופת דוד ושלמה, שאז השימוש בכתב זה היה נפוץ.
10