התנועות בעברית. עברית מקראית

בפרט אין גם משקלים סדירים ל, וסדירות כזו התפתחה רק בלשון חז"ל סיומת הנקבה המלעילית כמעט תמיד בסגול, כגון מִבְ רֶשֶׁת, אוֹ כֶלֶת
שמות סימני הניקוד לפי הדעה המקובלת רוב שמות סימני הניקוד רומזים לדרך שבה נֶהֱגות התנועות שהסימנים הללו מציינים בתנועת a, למשל, הלשון נמוכה, ואילו בתנועה i הלשון נמצאת בגובה הרב ביותר שלה בתוך הפה

עיצור

ועוד כדאי לזכור את הסימנים האלה: — אם התנועה o משתנה לתנועת u — כמעט תמיד במילת היסוד יש חולם חסר ובנטייה יש קיבוץ שאחריו דגש: כָּ חֹל כְּ חֻלָּה, חֹל חֻלִּין, לְ אֹם לְ אֻמִּים.

8
נספח:כללי ניקוד בסיסיים
מאז החייאת השפה העברית וביתר שאת עם הקמת מדינת ישראל, מקובלת
עיצור
ומסתייע מכך שספרים כדוגמת , , , , מאובחנים ככתובים בעברית המקראית הקדומה, בעוד לדעת הרבה חוקרים נכתבו גם הם בתקופה הפרסית
שמות סימני הניקוד
למשל: צִילִינְדְּרִי, הִידְרוֹדִינָמִי, הִיסְטוֹרְיָה, טִיפּוּס, סִינְתֵּטִי
כך אפשר בקלות לראות אם יש דלקת בגרון
למשל: יִקַּח יִקְּחוּ, עִוֵּר עִוְּרִים, מַסָּע מַסְּעֵי־, כִּסֵּא כִּסְּאוֹ ומכאן: כִּסַּאֲךָ כִּסַּאֲכֶם , זְמַן זְמַנִּי זְמַנְּכֶם, אֵשׁ אִשָּׁם אִשְּׁכֶם, חֹק חֻקּוֹ חֻקְּכֶם, עַכָּבִישׁ עַכְּבִישׁ־ עַכְּבִישִׁים, לְבַד לְבַדִּי לְבַדְּכֶם, שֶׁל שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ עם זאת במקרים רבים אפשר להסתייע בצורת היסוד של המילה: שווא נע נוצר מהיחטפות — הפיכה של תנועה לחצי תנועה בעקבות התרחקות מן הטעם

הגיית העברית

אופן החיתוך של כל עיצורים אלו הוא סותם.

20
הגה וצורות : עיצור ותנועה
מכאן שההברות הבעיתיות הן בסך הכל אָ ו-אַ
שמות סימני הניקוד
אחרי ה' הידיעה בא דגש חזק בכל האותיות השוואיות חוץ מן אהחע"ר , והמ"ם השוואית בכלל, כגון הַמְּבַשֵּׂר
הגה וצורות : עיצור ותנועה
כך כרגיל בסוף מילה, כגון שִׂמְ- לָה, נִפְ- לָא, יוֹ- צֵא, מָ-ב וֹא, מִי, עָ-ל וּ