| ה' עונה לו שהוא, ה', הוא זה שיצר את האדם וגרם לכך שהאדם יהיה כבד פה, או עיוור, או חירש, או אילם ולכן ביכולתו לעשות את משה מוכשר לדיבור | |
|---|---|
| לפי פרק א על יונה רק להודיע לאנשים "כי עלתה רעתם לפני"; לפי פרק ג על יונה להודיע "את הקריאה אשר אנכי דבר אליך" והיא, כאמור: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" ג, ד | כיצד יש להבין פקודה זאת על תעניתם של בעלי החיים? וכאן המפתח להלך מחשבתו של אברבנאל, שננסה לדובבו ולתארו כך בקירוב: א-לוהים שולח את נביאו על מנת שיכריז בנינוה: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" |
שוב אין ה' מסביר לנביא מפני מה הוא שולחו לנינוה.
| פירושו של רש"י אינו אלא קיצור התרגום הארמי לפסוקנו: "מן ידע דאית בידיה חובין יתוב מנהון ויתרחים עלוהי מן קדם ה' ויתוב מתקוף רוגזיה ולא נובד" | וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם, כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי בגללי הַסַּעַר הסערה הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם" |
|---|---|
| כולה היא הכרזת אסון בלי תנאי, ולא עוד אלא שנקבע בה זמן האסון, ויש בה משום ריח של גזירה שאין לבטלה | על שאלה זאת ייתכן להציע שתי תשובות: א |
פירושו של אברבנאל מתקבל גם על דעת ד"ר בנדיקט וולף בספרו: Die Geschichte des Propheten Jona, nach einer Karschunischen Handschrift der Kgl Bibliothek zu Berlin ein Beitrag zur Jona-Exegese 2, Aufi, Berlin 1899 S.
4| אסרו הבהמות לחוד ואת הוולדות לחוד | המלך החדש חשש מזה שבני-ישראל רבים כל-כך ושאם תפרוץ מלחמה, יהיה להם כח רב נגדו, הם יצטרפו לשונאיו, ילחמו בו ואחר-כך יצאו מהארץ, ואז החליט להשתמש בכוחו ובתחבולות ולשנות את יחס הידידות שהיה כלפי בני-ישראל במצרים עד אז |
|---|---|
| שם מופיע כמעט אותו משפט בדיוק: "מי יודע ישוב ונחם | רד"ק מטעים כי האנשים עשו את מה שעשו דווקא "קודם אזהרת המלך", ככתוב! ויש אפשרות להבין "נהפכת" כשנושאו הוא: העיר נינוה |
וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים במשוטים, בניסיון אחרון לפני שזורקים את יונה לים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ, כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר הגלים באו אליהם מכיוון היבשה ודחפו אותם לים עֲלֵיהֶם.
20