| יש להראות כיצד פיתוח הביטוי a — b 2 נובע מהצגתו כ- a + —b 2 | הוצאת אחד הפתרונות אחד הגורמים מתוך המשוואה מוריד את דרגתה ממשוואה ממעלה שלישית למשוואה ממעלה שנייה שקל לפתור |
|---|---|
| ד"א, השיטה הזאת עובדת לכל חזקה, לא רק ל-4 | ומכאן זה מתחיל "להתהפך", כלומר: , וממשיך בצורה כזאת שהחזקה של האיבר הראשון קטנה כל פעם באחד והחזקה של האיבר השני גדלה באחד |
| נשתמש בנוסחה לפתרון משוואה ריבועית כדי לקבל את הפתרונות ואז נבחר | ע"פ השורה החמישית או הרביעית בלי 1 , המקדמים הם של a ו-b הם 1-4-6-4-1, לפי הסדר |
|---|---|
| שיטה שניה מאוחרת יותר נציב כאשר | המקדמים תמיד יהיו סימטריים, כלומר המקדם הראשון יהיה זהה לאחרון, השני זהה ללפני אחרון וכן הלאה |
| מציאתו היא בעיקר על-ידי ניסיון ובדיקה של הצעות של גורמים משותפים אפשריים | בדרך כלל נצטרך להשתמש ב- מרוכב כדי לחלץ את ואז נצטרך להפעיל מרוכב על כי הוא כנראה יהיה מספר מרוכב |
|---|---|
| כדי לקבוע את המקדם של כל איבר נעזר במשולש פסקל שעובד כך: אני חושב שהאנימציה מספיק ברורה | מציאת הגורמים אינה תמיד ברורה מאליה ולכן דורשת התנסות וניסיון |