| אחרי שמצאנו סברה פשוטה זו - כמעט אפשר לומר מתבקשת מאליה - כתובה אצל הגר"א, נראה שחוזרת הקושיה על שאר הפייטנים שהלכו בשיטת הרמב"ן - מדוע השמיטו הם את התמיד מהפייס השני? סברה זו מצאתיה אצל הגר"א בחידושיו למסכת יומא ס: : וזה יהיה ידוע, דאף שכל עבודת היום היה בכהן גדול, מכל מקום ארבעה פייסין היו שם באותו היום | הפייס השני הפייס השני - מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, ומי מדשן את המנורה ומי מעלה אברים לכבש פ"ב מ"ג |
|---|---|
| סדר זה, יצירת מחבר עלום שם, נתקבל בקהילות הספרדים והתימנים, ומאוחר יותר - אצל החסידים, אך בקהילות אשכנז וצרפת לא נתקבל מעולם | כאן מסביר הרמב"ן באריכות, כיצד אפשר ליישב את קיום הפייסות עם הקושיה הנ"ל - ועובר פייס פייס, עד שנמצא דבר דבור על אופניו |
הקושיה הברייתא המובאת במסכת יומא עג.
| ביום הכיפורים נעשתה היא בחצות, כדי להקל מעומס העבודה המוטל על הכהן הגדול | המילים "יום הכיפורים" אינן מופיעות בכל פרק ב', ואין משפט המרמז על דברים הנעשים ביום הכיפורים עצמו |
|---|---|
| כך מגיעים אנו אל אחד מסדרי העבודה העתיקים ביותר - סדר "אתה כוננת עולם מראש" | באותה קטורת היה כהן הדיוט נושא את המחתה בשביל הכהן הגדול, ועל תפקיד זה היו מגרילים את הפייס השלישי |
| נחתום את דברינו כדרך שחותם הרמב"ן את דבריו: ואל מלך יושב על כסא רחמים יזכנו לראות בבניין בית עולמים, ואז תדע דברי מי קיימין | הפייס השני, למריקה, שצריך כהן אחר למרק שחיטתו שהוא צריך לקבל תיכף |
|---|---|
| סברה זו אינה רלוונטית כאן כלל | הן בנויות מסביב לאמירת י"ג מידות |