| בקהילות האשכנזים כלל לא חששו לעניין זה כפי עדותו של ר' , המביא את דברי הרשב"ץ ומציין "אבל במדינותינו מחזרים אחרי דגים" ההדגשה אינה במקור | בדורות מאוחרים הוזכר שמי שקשה לו להשיג ראש איל יאכל ראש דג ובכך התמזג מנהג אכילת הדגים עם מנהג אכילת הראש |
|---|---|
| בקרב ה דוברי ה, ובקהילות אחרות במזרח התיכון כדוגמת , משתמשים בעלי מנגולד או בתרד להכנת חביתות ירק דומות לחביתות הכרישה | אצל ה מקובל בעיקר המנהג לאכול תפוח בדבש ולטבול פרוסת המוציא בדבש, שהוא כאמור חידושם של יהודי אשכנז של המאוחרים |
מתשובת הגאונים שהוזכרה לעיל משתמע לכאורה שמנהגו של היה לומר רק "יסתלקו אויבינו", "ירבו זכויותינו" וכדומה, אך ר' דוד מציין שיש אומרים אותה בלשון תפילה: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיקראו לפניך זכויותינו" וכו', וכך מקובל כיום.
15| ברם הניסוח "ענייני חידוש" או "כל דבר חדש" אינו בהכרח חד משמעי ושמא אינו עוסק דווקא בפרי חדש אלא במאכלים המסמלים התחדשות | רוביא: שעועית ה, המזוהה בדרך-כלל עם המאכל "רוביא"', עם תרמיל ובלי תרמיל רוביא ביחס לרוביא קיימים זיהויים שונים |
|---|---|
| ככל הנראה הסיבה לכך היא שבמקומו היו חששות בדבש, שכן ר' אברהם חמוי, מחכמי במחזור "בית דין" המביא את דברי ר' חיים פלאג'י, מציין שבארם צובא אין חשש כשרות בדבש ודווקא בסוכר קיים חשש ולכן עדיף דווקא הדבש | מנהג חסידי לצייר על החלה צורה של |
המנהג הראשון הוא כדי לצאת מספק האם יש לברך את על התפוח בדבש או שאר הפירות , כיוון שישנן שיטות בהלכה שסוברות שאין לברך עליו שהוא נפטר בברכת המוציא.
8