| הרמ''א שם לא השיג על דברי השולחן ערוך, ובפשטות מודה לשיטתו, אך למסקנה האשכנזים בעקבות המגן אברהם, ט''ז והמשנה ברורה נוהגים בכל זאת לברך מג' בחודש למעט בחודש אב שמברכים רק לאחר הצום וכשיטתו של רבינו יונה לעיל, מכיוון שדעתו של רבי יוסף ג'יקטליא היא דעת יחיד, ובפשטות נוגדת את דברי הגמרא | בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים: ג' פעמים: בָּרוּךְ יוֹצְרֵךְ בָּרוּךְ עוֹשֵׂךְ בָּרוּךְ קוֹנֵךְ בָּרוּךְ בּוֹרְאֵךְ |
|---|---|
| הגמרא במסכת סנהדרין כותבת שמצוות קידוש החודש צריכה להיות בשמחה ולכן נוהגים לברכה במוצאי שבת , ואילו הגמרא בעירובין ק ע''ב כותבת כחלק מהקללות שכוללה חוות בעקבות חטא עץ הדעת, שעל הנשים להיות עטופות כאבל - משמע שהן עצובות | ובסגנון אחר, יסוד ספיקן, האם ראיית הלבנה מחייבת לברך או שמא היא מאפשרת לברך, אך החיוב חל עליו מכח עצם חידושה של הלבנה, ודו"ק |
מובן, שלפי חוקי הטבע מוסברת התופעה לפרטיה.
| ראה נא מה שכותב הגר"י עמדין בסולם בית א-ל | שהם עתידים להתחדש כמותה "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" |
|---|---|
| עי' כלבו סי' מ"ב, שבלי הלקט סי' קס"ז, או"ח סי' תכ"ו | אף על פי כן כדי ליישבו גם עם דברי הגמרא דחק הרמ''ע מפאנו סי' עח , שהאמוראים התייחסו למקרים שונים |
בעבר כדי לדעת מתי התחיל חודש, היו מסתכלים על הירח ורואים מתי הוא מתחיל להתהוות, וכפי שעולה במסכת ראש השנה, שמצוות קידוש החודש ייסודה בראייה.
| כד דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶה לָכֶם, הָרוֹאֶה אֶת הַלְּבָנָה הֵיאַךְ צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּזְּמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ, יֵשׁ מִן רַבָּנָן אָמְרִין בָּרוּךְ מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים | ומכל אלו הטעמים קבלו ישראל מצוה זו בשמחה |
|---|---|
| וכאשר היא כותבת שיש לברך על הלבנה רק כאשר מתבסמים מאורה, כוונתה ליום השביעי של החודש, שאז אורה גדול ויפה | בסופו של דבר העניש אותה הדג על תאוותה, לקח את כל מתנותיו והחזיר אותה למצבה הקודם — בקתת אדמה ובחצרה שוקת שבורה |