והנה מקובל בישראל מדורי דורות שהבנין שבהר ציון שבדרום מערב ירושלים, הוא הבנין שנבנה מעל מערת מלכי בית דוד | ואולם, אוריה מסרב להיכנס לביתו בנימוק ש "הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה |
---|---|
אוריה, שעדיין היה גוי באותה תקופה וטרם התגייר, הסכים לעשות זאת בתנאי שתינתן לו אשה מישראל, ודוד הסכים לכך | פלוצלונג האט א בליץ איבערגעריסן די פינסטערניש און באגאסן די הייל מיט ליכט |
במשחטה שהה רבי לייבל עם יהודי מבוגר, שנשואי הפנים שבעיר, תלמיד חכם ויראי שמים, ששימש כיושב ראש "אגודת ישראל" במקום.
17במזמוריו כתב היעב"ץ: "הוא שיתף את צרות ישראל עם צרותיו, וכשביקש על עצמו - ביקש על כל האומה אשר הכיר מיגוונתיה ושמחותיה מתוך יגונותיו ושמחותיו שלו עצמו | ואמרו במדרש "באותו פעם נמנו בבית דין של מעלה להיות דוד מארבעה במרכבה" |
---|---|
הסולטאן הצהיר כפי שכותב התייר פליקס פברי : "הלא אנו המוסלמים מעריצים את דוד כמו הנוצרים והיהודים | בספר זה מוצא כל יהודי ניחומים לנפשו |
כעת התברר לישי כל אשר היה עם דוד מאז היותו בבטן אמו ועד היום, וככל אשר השכילה אמו והשכיל בנו לכסות, ישי הבין את גדולת אשתו וגדולת דוד בנו | |
---|---|
זאגט אבער דער גרויס-ווייזיר צו זיי, איר ווייסט אז א דאקטאר וואס גייט היילן דעם סולטאן שטעלט איין זיין קאפ אויב ער איילט איהם נישט? נתן מציג את המשל בפני דוד כסוגיה משפטית לגבי מקרה שאירע באמת, ודוד זועם מאוד | והדברים מרעידים, נתוודע ולגלות עד היכן מגיעה בהירותו ואמונתו של יהודי |
באהבת חינם: תבורכו מפי עליון!! לאחר הקרב שולח יואב שליח לדוד ומנחה אותו: "כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ: וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְךָ מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה: מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל הַחוֹמָה וְאָמַרְתָּ גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת" , , - כלומר, אם יכעס המלך על ההתקרבות אל החומה, טעות שמבחינה היסטורית ידועה בסכנותיה כפי שקרה ל , על השליח להזכיר את העובדה שאוריה החיתי מת, וכך לא יכעס המלך.