ראה הופ 1978 : 275 | על כך משיבים : 'אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בחבורה, שהוא כיוצא בו', 230היינו, בחבורה שכולה אנשים ריקים ופחותים שירגילו אותו לאורח חיים זה, אבל אם יש בחבורה אדם הגון הבן לא יימשך בתאוותו ואינו נעשה 'בן סורר ומורה' |
---|---|
העונשים הנזכרים במקורות משפטיים מהמזרח הקדום הם בעיקר עקירת הילד מבית אביו, מכירה לעבדות ולעתים הוא רק תשלום קנס כספי | שני מרכיבים אלה נזכרים יחדיו בפסוקית ההנמקה רק פעמיים נוספות בלבד |
אי ידיעת החוק, ושגיאות בנוגע לעובדות הקשורות בחוק ובביצועו, הוכרו על ידי החוק המקראי כסיבות לאי הרשעת עבריין והענשתו 57 לפיכך, אם מתמיד הבן בהתנהגותו העבריינית, אף לאחר שהוריו יסרוהו, הוא לא יוכל לטעון כי לא היה מודע לכך שחטא.
29סמית 1918: 265-264; פיליפס 1973: 149-148 | אם לא שת ליבו להתראה זו אביו ואמו מביאים אותו לפני בית דין של שלושה ואומרים בפניהם 'בננו זה סורר ומורה', ומביאים שני עדים שראו שגנב משל אביו וקנה בשר ויין במעות שגנב ואכל אותה אכילה האמורה אחרי ההתראה הראשונה וזוהי העדות הראשונה |
---|---|
היעדר הקבלה והתאמה מלאות בין שני חלקיו של חוק 'בן סורר ומורה' אינה ייחודית לחוק זה | איך זה אמיתי שקצין מתוך הארגון יבדוק את מה שקרה ואף מפקד לא לוקח אחריות כמו שבכל חברה היה שם את המפתחות והולך הביתה בטיסה מפקד המחוז מינה קצין שיבדוק אותו זאת בדיחת המאה הוא בעצמו צריך להתפטר אתמול לא היום |
הסבר אפשרי לדואליות ההיסטוריוסופית בתוך ספר היובלים עצמו טמון בהבחנה בין שלבי עריכה שונים של ספר היובלים חלקו השני של הספר מברר את שאלת קיום המצוות על ידי אבות האומה לאור מקורות חז"ל והתפתחות שיטותיהם בקרב דורות של פרשנות יהודית-מסורתית, עד לימי הביניים.
18אם אכן בדין 'בן סורר ומורה' הצהרת הורים על התנהגותו העבריינית של בנם נאמנת, ואין חוקרים את אמיתותה, אין להבאת העניין בפני הזקנים כל ערך מעשי והיא בעלת משמעות הצהרתית בלבד | חוקרים אחרים מחזיקים בדעה 130 שהבסיס המשפטי לעונשו של 'בן סורר ומורה' אינו הדיבר החמישי אלא החוקים הקובעים עונש מוות למכה הוריו או למקללם |
---|---|
מרגע המעצר בטעות, הגרירה שלו בלי נעליים ולהריץ אותו ברחוב באמצע הלילה | לכן, לדעתנו, הכללת הפעלים 'זולל וסובא' באפודוסיס נועדה לקבוע שרק 'זולל וסובא' יוגדר כ'סורר ומורה', והוא חידושו העיקרי של חוק זה כפי שנראה להלן |
משנה סנהדרין, פ"ח מ"ד; מדרש תנאים 1898: כ"א י"ט; ספרי ת"ש: ריט, 252.