| במקרים כאלה נדחית בדיקת התיאוריה עד להופעת דרך בדיקה, ניסוי או תצפית מדוייקת יותר שתאפשר לבחון את ההשערה הנובעת מהתיאוריה | הכתיבה והבימוי נמנעים בנונשלאנס גם ממלכודת המרטיריזציה: ההוקינגים מעונים, כל אחד בדרכו שלו, אבל איש מהם אינו קדוש |
|---|---|
| ואיך אפשר להסביר שלא היה זמן? באמת, תראו את "התיאוריה של הכל": הוא לכל הפחות ראוי לצפייה | אז פיינמן לשיטתך גם לא משהו מיוחד? הוקינג לדעתי אינו יוצא דופן |
| הדוגמה הכי טובה מהעת האחרונה היא מה שעשה המלחין הגרמני-בריטי המופלא מקס ריכטר ל"נותרים" של HBO, כשהצמדת הדרמה המתחוללת במוזיקה לסצנות הסטנדרטיות כביכול של הפתיחים - כמו הסצנה הבלתי נשכחת של אריזת הבובות במפעל - הפכה כל אחד מהפתיחים ליצירת מופת קטנה | מילים כמו "חלבי", "צייתני", "מוגבל", "סטנדרטי" נזרקו לחלל האוויר, ולצדן גם לא מעט מחמאות |
|---|---|
| עברנו את כל השלבים הודות להופעה המפוארת של אדי רדמיין, מבלי להשאיר בצד את ג'יין הבסיסית, שמנגנת פליסיטי ג'ונס | שניהם נראים שונים מאוד: הוא מדען, היא של אותיות; אתאיסט, היא מאמינה, אבל בקרוב יתעוררו ביניהם רגשות |
אז בעצם אין שום תנועה.
| המידע המוקדם היחיד שאני צורך הוא זהות הבמאי והקאסט, והציון של הסרט ב־imdb ו־Rotten Tomatoes | |
|---|---|
| שני משחקי החיקוי אינם טובים גם מסיבה משותפת: בנדיקט קמברבאץ', שעושה עבודה פשוט איומה | וזה נכון ששניהם בסופו של דבר מפרידים, אבל אנחנו לא רואים את ההפרדה כמו משהו טרגי, אבל כמחווה של אהבה עבור האחר |
גילוי נאות וחשוב: איני מכיר את הכותרת "כבידה קוונטית אאוקלידית" ואיני מתמצא כלל בשזירה קוונטית כך שאיני יכול לחוות דעה מהכיוונים האלו.