| אמר השכל מה שהתרעמת ממעוט כונתך בעבודתך והודאתך לאלהיך וכי דברי פיך דברי מודה וכונתך בהם כוונת מבקש ולבך להוסיף על הטובה ולשאול התמדתה | האחד מהם אנשי השכל הצלול והתכונות הזכות |
|---|---|
| והדמיון כי בעת שנראה כתב שוה בחבורו וצורות המכתב אשר נכתב בו צורה אחת יעלה בדעתנו מיד כי כותב אחד כתבו וחברו כי הכתב לא יתכן בפחות מכותב אחד ואלו היה יכול להכתב בפחות מכותב אחר היינו חושבים כן ואע"פ שאפשר שיכתבנו יותר מאחד אין ראוי להעלות על דעתנו כן אלא בראיה שתעיד על ברור הדבר מהתחלף צורת המכתב במקצתו והדומה לזה ואם היה הדבר כן אין אנו צריכין לדעתו פנים בפנים אם אי אפשר לעמוד עליו מן הצד הזה ועמדו לנו הראיות עליו ממעשהו בסדור כתיבתו במקום ראותנו אותו | כי אין התחלות מבלי תכלית לתחלתם |
| והיא חכמת המנין והשעורים וחכמת הכוכבים וחכמת הנגון הנקראת מוזיקא | והחלק השלישי בני אדם שנחלשו עיניהם מהשתמש בהם כנגד השמש והשמש מזקת אותם אם לא יסתירום מאורה שאם ימהרו לרפא עיניהם בכחלים וברטיות ובתקון מאכלם עם שמירת עיניהם מהשתמש בהם לאור השמש |
|---|---|
| והצווי מתחלק לב' חלקים אחד מהם מצות הלבבות והם הדברים אשר יתכנו באמונת הלב כיחוד האל והיות הלב שלם עמו ובטוח עליו והמסר אליו ורצות בגזרתו והאמן בנביאיו ובתורתו וירוא אותו ושמור מצותיו ובמחשבה בפליאותיו והבחינה בטובותיו והרבה כזה ממה שיארך ספורם | והצורה היא הצורה הראשונה הכללית אשר היא שורש כל צורה עצמית וכל צורה מקרית כחום וכקור וכלחות וכיובש והכובד והקלות והתנועה והמנוחה והדומה להם וההרכבה והחבור נראים בכל העולם ובכל חלקיו בשרשיו ובענפיו בפשוטו ובמורכבו בעליונו ובתחתונו וצריך ממה שהקדמנו שיהיה כולו מחודש כאשר התברר לנו כי כל מחובר מחודש והדין חייב שנאמין כי העולם מחודש |
והשביעי שיתברר אצלו כי יש לכל ההויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא יתברך בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו אין מרבה למה שגזר במעוטו ולא ממעט ממה שגזר ברבותו ולא מאחר למה שגזר להקדימו ולא מקדים למה שגזר לאחרו.
27