| אילו פונקציות אלה קשורות היו באותה נפש, הרי שגם העץ והצמח צריכים היו לראות ולשמוע | וְהַזְּהִירוּת הִיא מִפְּעֻלּוֹת הַטּוֹב, וּתְכוּנַת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּתְחַיֵּב מִמֶּנָּה הַזְּהִירוּת הִיא מַעֲלָה מִמַּעֲלוֹת הַמִּדּוֹת |
|---|---|
| וְסִפֵּר מִדִּבְרֵיהֶם הַמּוּבָן מֵאֹרֶךְ הַגָּלוּת: אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים, וּמַה בֶּצַּע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ד' צְבָאוֹת, וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים שם ג יד-טו | איך אפשר לשלב חכמות של גויים בלימוד תורה? וּכְשֶׁיָּבֹא הָאִישׁ הַסָּכָל בְּלֹא סָפֵק וְיִשְׁתַּדֵּל לְהוֹסִיף עַל אֵלּוּ הַדְּבָרִים, כְּמוֹ: שֶׁיֶאֱסֹר הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה, מוּסָף עַל מַה שֶּׁנֶּאֱסַר מִן הַמַּאֲכָלִים; אוֹ יֶאֱסֹר הַזִּוּוּג יוֹתֵר עַל מַה שֶּׁנֶּאֱסַר מִן הַבְּעִילוֹת; וְיִתֵּן כָּל מָמוֹנוֹ לָעֲנִיִּים אוֹ לַהֶקְדֵּשׁ, מוּסָף עַל מַה שֶּׁבַּתּוֹרָה עַל הַהֶקְדֵּשׁוֹת וְעַל הַצְּדָקוֹת, וְעַל הָעֲרָכִים - יִהְיֶה עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה הָרָעִים וְהוּא לֹא יֵדַע, וְיַגִּיעַ אֶל הַקָּצֶה הָאַחֵר וְיֵצֵא מִן הַמִּצּוּעַ לְגַמְרֵי |
| לעומת משנת הקבלה, שבה ה'נשמה' מבטאת את המרכיב הנעלה ביותר, 'חלק אלוה ממעל' - במשנת הרמב"ם הפילוסופית, ה'נשמה' משמשת דוקא במובן ההפוך, ככח החיים התחתון שקשור לגוף הל' תשובה, ח ג | למה חייבים ללכת בדרך האמצע בכל דבר? רְצוֹנִי לוֹמַר, שֶׁהֵם, לְמָשָׁל, נָטוּ מִן הַזְּהִירוּת אֶל הֶעְדֵּר הַהַרְגָּשָׁה בַּהֲנָאָה מְעַט, וּמִן הַגְּבוּרָה אֶל הַמְּסִירָה לַסַּכָּנוֹת מְעַט, וּמִן הַנְּדִיבוּת אֶל הַפַּזְּרָנוּת מְעַט, וּמִן הָעֲנָוָה אֶל שִׁפְלוּת הָרוּחַ מְעַט, וְכֵן בִּשְׁאָר הַמִּדּוֹת |
|---|---|
| אני חושב שאי־אפשר לומר על הנפש יותר ממה שאתה אמרת, אלא שכאן כבר גלומה הנחה מסוימת, והיא: שיש דבר כזה, הנקרא ״מהות לא־פיסית של האדם״ | צריך להתבונן על הדרכת התורה ועל פיה להבין את מעשי החסידים |
וְתִהְיֶה הַכַּוָּנָה בְּכֹל זֶה - שֶׁיַּבְרִיא גּוּפוֹ, וְתַכְלִית בְּרִיאוּת גּוּפוֹ - שֶׁיֵּדַע.
4| והוא מביא דוגמה לאנשים שהיו נביאים או בעלי רוח הקודש שהייתה להם מידה אחת לא מתוקנת, ובכל זאת זכו להשראה אלוהית כ תאווה , אכזריות , רגזנות , ו פחד | וְאָמְנָם מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת, הֲרֵי הֵן יִמָּצְאוּ לַחֵלֶק הַמִּתְעוֹרֵר לְבַדּוֹ, וְהַחֵלֶק הַמַּרְגִּישׁ בְּזֶה הָעִנְיָן אֵינוֹ אֶלָּא שַׁמָּשׁ לַחֵלֶק הַמִּתְעוֹרֵר |
|---|---|
| לשמות מונחים — לכינוי מוגדר | וְכֵן אִם יִבְעַל כָּל אֵימַת שֶׁיִּתְאַוֶּה, מִבְּלִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ בַּנֵּזֶק וּבַתּוֹעֶלֶת - הִנֵּה זֶה הַפֹּעַל לוֹ מֵאֲשֶׁר הוּא בַּעַל חַיִּים, לֹא מֵאֲשֶׁר הוּא אָדָם |
אָמְרוּ הַפִּילוֹסוֹפִים: שֶׁהַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ - אַף עַל פִּי שֶׁעוֹשֶׂה הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְהַחֲשׁוּבִים - הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָם וְהוּא מִתְאַוֶּה אֶל הַפְּעֻלּוֹת הָרָעוֹת וְנִכְסָף אֲלֵיהֶן וְיִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ; וְיַחֲלֹק עָלָיו בִּפְעֻלּוֹתָיו, עַל מַה שֶּׁיְּעִירוּהוּ אֵלָיו כֹּחוֹתָיו וְתַאֲוָתוֹ וּתְכוּנַת נַפְשׁוֹ.
9